ספרות רבנית.

זה ידוע כי סכסוך בין יהודים לנוצרי ביאה לאובדן של מספר אזכור ישו שהיה קיים בעבר בספרות יהודית. פסד זה התרחש בהדרגה על פני תקופה ארוכה של זמן הארכה הרחק אל תוך המילניום השני, לפעמים דרך הרס כפוי של טקסטים הפוגעים ולפעמים כתוצאה של דיכוי למחצה מרצון בהשראת מחשש תגובת נוצרי. מצד שני, ככל שחלף הזמן, כמה סיפורים דמיוניים יותר נוספו מסמכים מאוחר. ישנם מספר קטעים, למרות זאת, כי נחשבים על ידי רוב של שני מלומדים נוצרים ויהודים כמו להיות אזכור מוקדם אותנטי ישו. חלקם ניתנים להלן.

תליית ישו

התלמוד הבבלי הוא אוסף של מסורות יהודיות קודמות אשר הורכב לתוך הצורה הסופית שלה בתקופה 200 – 500 מוֹדָעָה. סנהדרין 43a כולל "baraitha", תגובה מהתקופה התנאית (70 – 200 מוֹדָעָה), אשר קורא כדלקמן:

"זה כבר לימד: ערב פסח תלו ישו. וקריין יצא, מולו, ארבעים יום וארבעים לילה (אומר): “הוא הולך להיות מסטול, בגלל שהוא מתרגל כישוף ופיתה והוביל ישראל שולל. כל היודע דבר לטובתו, לתת לו לבוא להתחנן ב מטעמו.” אבל, מאחר שלא הצליח למצוא משהו לטובתו, הם תולים אותו ערב פסח.’

שים לב "נתלה’ שמש מונח לתיאור הן תלוי כפי שאנו מכירים אותה ואת צליבתו. "ישו’ טופס נוסף של השם, ישוע.’ מלומדים יהודים רבים הכחיש כי מדובר בהתייחסות ישו: אבל מספר כתבי היד נמצאו מועד כי מרחבי זמן של צנזורה נוצרית במאה ה -13. חלקם במפורש אומרים, "ישו מנצרת": בעוד באחרים השם, (או אפילו את ההפסקה כולה) כבר מטושטש או נמחק, משאיר פערים גלויים באורך שווה. סיכום שימושי של הווריאציות הללו ניתן למצוא כאן: ישו בתלמוד – ויקיפדיה. ניתוח מפורט הרבה יותר, מוצג מנקודת מבט נוצרי אלא כולל תמונה של מעבר כתב יד מינכן המצונזרת, ניתן למצוא כאן: “ישו משפטו של נצרת בתלמוד המצונזר,” על ידי דוד Instone-ברואר.

היינו מצפים מקור יהודי לתאר ישו באור שלילי מאוד הרשויות היהודיות חיובית: אבל הממונה על הכישוף מאשש את חשבונות הברית החדשה, אשר השיא כי הסופרים והפרושים טענו שהוא שדים באמצעות "בעל זבוב, הנסיך של השדים. התייחסות מנשר לעיל עשויה להיות ההד שלה של אזכור הבשורה כי הרשויות היו ידועות להיות תכנון מעצרו (ג'ון 11:57).

בעקבות המעבר הזה, מורה המאה ה -3 מאוחר שנקרא "Ullah, מוסיף את ההערה:

"האם אתה מאמין כי כל הגנה הייתה כל כך בקנאות בקשה עבורו? הוא היה רמאי, ואת כל-רחמן אומר: “אתה לא תחוס עליו, לא יהיה לך להסתיר אותו.” זה היה שונה עם ישו, כי הוא היה קרוב המלכות.’

כפירה" של הרב אליעזר’

שני בתלמוד הבבלי, החלקיקים Abodah 165, 17א, ואת תוספתא, בחול 2.24, מכילים גרסאות של תקרית כאשר הרב אליעזר נעצר Minuth (כפירה) ונלקח לפני הנציב האזרחי. בעקבות זיכויו, אחד מתלמידיו עולה כי ככל הנראה הוא היה נתון ההאשמה הזאת בגלל שהוא היה בבית כמה זמן לקח הנאת מילה של כפירה, מעורר את התגובה הבאה:

חיסכון, הזכרת לי! פעם אחת הייתי מהלך לאורך השוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד מתלמידיו של ישוע מנצרת ויעקב כפר Sekanya היה שם. הוא אמר לי, זה כתוב בחוק שלך, “שדך לא להביא לשכירת זונה, וכו '” מה היה צריך להיעשות עם זה – מחראה עבור הכהן הגדול? אבל עניתי כלום. הוא אמר לי, אז ישוע מנצרת לימד אותי: “במשך של שכירת זונת יהוה הוא אסף אותם, ואל שכירת זונה תהא הם חוזרים”; מהמקום של זוהמה הם באים, ואל המקום של זוהמה שהם ילכו. וכאילו אמירתו שמחה אותי, ובגלל זה אני נעצרתי כפירה. ואני שחטאתי מה שכתוב בחוק: “שמור בדרך עמך רחוק ממנה” – זה כפירה; “ולבוא לא קרוב לדלת ביתה” – כי היא הממשלה האזרחית.

יעקב מצטט חלק דברים 23:18, האוסר כסף שהושג באמצעות הולם מוצג כמנחה לאל, ומצביע על שימוש אלטרנטיבי יהיה לבנות מחראה (פתרון יהודי טיפוסי, מזכיר את ההחלטה להשתמש "כסף הדם’ מישוע’ בגידה לקנות קברות לזרים). בתמיכה זו הוא מצטט את ישו, שכנראה ציטט חלק מיכה 1:7 (בעצם אזהרה של שיפוט קרוב נגד אלילות וחוסר מוסריות), ואחריו את המילים, "מהמקום של זוהמה הם באים, ואל המקום של זוהמה שהם ילכו.’ אבל אנחנו לא יודעים אם יעקב אמור להיות בצטטו ישו’ מילים בתגובה אירוע אקטואלי או השימוש בהם בהשאלה. השימוש האחרון לעתים קרובות סטה בדרך כלשהי מן המשמעות המילולית של אמירה, כמו עם השימוש הפרטי של הרב אליעזר משלי 5:8 בסוף הקטע.

האופי מוקדם של התייחסות זו מסומנת על ידי שני טענת יעקב לימדו על ידי ישוע עצמו, והדיאלוג כנראה ידידותי בין רב לבין הנוצרי. חוקרים היום במשפטו של הרב אליעזר לכ 95 מוֹדָעָה, והשיחה מוקדם מכ 60 לספירה ואילך.

"כזה-an-אחד’

כדי לא לעורר את זעמם של נוצרים, ידוע כי מספר אזכור ישו’ שם שונו ל- "כזה-an-אחד.’ בין אלה יש כמה הודה ידי חוקרים כמו להיות ממוצא יחסית מוקדם. לדוגמה, את הדברים הבאים מהמשנה, Yaebmoth 4.13 (גם התלמוד הבבלי, 49b יבמות):

R. שמעון בן "עזאי אומר: "מצאתי גליל יוחסין בירושלים שבה נרשם, כזה אחר-הצהריים, אחד הוא ממזר של נואפת; כדי לאשר את דבריו של הרב יהושע.’

R. שמעון בן "עזאי חי c.100AD והיה תלמידו של רבי. יהושע.

ישוע בן פנטרה

ישנם גם מספר אזכור ישו כמו "בן פנטרה’ (בן הפנתר).

לדוגמה, מספר מסמכים (כולל תלמודי ירושלים הבבליים לבין תוספתא, בחול 2.22.) להתייחס לסיפור של איך, כאשר רבי אלעזר בן Damah הוכש על ידי נחש, אדם בשם יעקב בא לרפא אותו בשם "ישוע בן פנטרה", אך בקשתו נדחתה הודאת מצד אחר רב, קרא ישמעאל. הרב אלעזר נפטר לפני שהוויכוח להיפתר; אשר ר 'ישמעאל מתוחזק היה טוב יותר מאשר ליפול טעות בכך שהוא מאפשר יעקב אל שר לו. למרות התוצאה הטרגית של המקרה הזה, מעבר מספק אישור בעל ערך כי הנוצרים עשו ריפוי בפועל בשם ישו.

ישנן מספר תיאוריות באשר למקור של "בן פנטרה". בשנת עברית, פירוש השם "פנתר", אבל ביוונית הוא דומה "parthenos", כלומר "בתולה". יש סבורים שמדובר במחזה מכוון על מילות, לועג לטענה של לידת הבתולה. מקור, ואחרים אחריו, טען כי ישו לקח את שם מסבו, אביו של יוסף, אשר נאמר כבר נקרא פנתר.

מלבד שאין הוכחה לקיומו של נוהג כזה – וגם אז זה היה צריך להיות סבו מצד אמו.

תיאוריה נוספת, בדרך כלל אפשר לתת אמון עובדתי יותר על ידי יריבים של הנצרות מ מלומד, אם יהודי או נוצרי, הוא שהוא בנה הממזר של חייל רומאי בשם זה. אבל כמו הסיפור הזה ידוע כבר במחזור בקרב היהודים מוקדם ככל AD 178, זה יכול להיות מקורותיה מוקדם. כפי שהשם ידוע כבר שכיח בחיל הרומיות, זה יכול כבר הרים בקלות באקראי, מאז אף אחד לא יכול להיות בטוח איזה "פנטרה’ בדיוק היא מתכוונת. אחרי הכל, אם מרי הרה ילד בטרם נישא כראוי יוסף, לשונות היו קשורות לכשכש!

אבל מדוע לא השמועות במיוחד בלשון אביו היה לגיונר רומי?

אם אנחנו מחפשים ראיות היסטוריות ממקורות יהודיים, מה חתיכה סבירה יותר ראיות מאשר חתיכה עסיסית של רכילות כגון זו?

חזרה למאמר הראשי.