יומרות שווא

ישוע ייחד לביקורת מיוחדת שני דפוסי התנהגות, תוך מראה טוב ואלוהי, הם באמת הטעיות מסוכנות.

יוהרה של צדקנות

במכתבו הראשון ג'ון מדגיש שכל מי שטוען שהוא 'בלי חטא' מרמה את עצמו (1Jn 1:8). לישוע הייתה השקפה דומה על אנשים כאלה. שקול את זה…

הוא דיבר גם את המשל הזה לאנשים מסוימים שהיו משוכנעים בצדקתם שלהם, ומי בז לכל השאר.”שני אנשים עלו למקדש להתפלל; אחד היה פרושים, והשני היה גובה מס. עמד הפרושי והתפלל לעצמו כך: 'אלוהים, אני מודה לך, שאני לא כמו שאר הגברים, סוחטים, לא צדיק, נואפים, או אפילו כמו גובה המס הזה. אני צם פעמיים בשבוע. אני נותן מעשר מכל מה שאני מקבל.’ אבל גובה המס, עומד רחוק, אפילו לא נשא את עיניו לשמים, אבל היכה את חזהו, אומר, 'אלוהים, רחם עלי, חוטא!’ אני אומר לך, האיש הזה ירד לביתו מוצדק ולא השני; כִּי כָּל הַמִּתְעַלֶּה יִתְעַנּוּ, אבל המשפיל את עצמו יתעלה.” (Luk 18:9-14)

המשל כבד בסרקזם. “הפרוש עמד ו התפלל ל (או על ידי) עַצמוֹ.” הוא תפס את מקומו של אלוהים בכך שקבע את עצמו כסטנדרט הצדק שלו. ואלוהים אפילו לא הקשיב; בגלל יהירות טענתו. זו צריכה להיות אזהרה חזקה לכל מי שטוען שהגיע למצב של שלמות ללא חטא, מדמיינים שחייהם עומדים בסטנדרטים של אלוהים או סתם חושבים שהם ראויים יותר לחסדו של אלוהים מאחרים.

אבל שימו לב שישוע עצמו היה שונה. באחת הפעמים הוא בעצם פנה לאויביו המרים ביותר ודרש, “האם מישהו מכם יכול להוכיח שאני אשמה בחטא?” בָּרוּר, הם לא יכלו; שכן הם נקטו במקום זאת בטענה לא מבוססת ש, “אתה שומרוני, ויש לך שד.”(Jn 8:46-48)

חזרה לסיכום

ההכרח בשינוי

חלק מהנוצרים המתיימרים הובילו להניח שכל מה שהם צריכים לעשות הוא לקבל את פני ישוע כמושיעם, והם חופשיים מכל סיכון של משפט אלוהים לנצח נצחים. במובן זה שלא נותר לנו מה לעשות כדי לזכות בישועה שלנו, זה נכון לחלוטין. אבל להציע שישוע אינו מצפה לשינוי נוסף בחיינו זו הטעיה קטלנית. תן לי להמחיש…

בעקבות דחייתו בנצרת, ישוע הלך לכפר נחום (Lk 4:16 & Lk 4:29-31), שהפך לביתו החדש (Mt 4:13). סיימון, אנדרו, ג'יימס, יוחנן ופיליפ הגיעו כולם מאזור כפר נחום ובית ציידה (Jn 1:44; Mk 1:16-29). ישוע עשה ניסים רבים באזור זה (Mt 8:5; Mk 1:30-34; Mk 2:1-12). לאחר האכלה של ה 5,000 ישוע היה כה פופולרי עד שהאנשים רצו להמליך אותו, בכוח אם צריך: אבל ישוע עזב אותם (Jn 6:14-15). הם איתרו אותו שוב בבית הכנסת בכפר נחום (Jn 6:24; Jn 6:59), מצהירים על עצמם שהם להוטים לעשות את עבודתו של אלוהים (Jn 6:28). אבל ישוע התחיל להסביר שסדר העדיפויות שלהם היה שגוי; שהוא משמיים; שהמעקב אחריו דרש שינוי מוחלט של השקפה ו'האכלה מתמדת'’ עליו לחיים ולכוח שרק הוא יכול לספק; ושהוא יצטרך למות כדי לאפשר את כל זה (Jn 6:27-58). זה לא היה הגיוני בכלל מנקודת המבט החומרית שלהם; והם לא היו מוכנים לשנות. התוצאה המיידית הייתה שרוב התלמידים המוצהרים הללו נטשו אותו (Jn 6:61-66).

האנשים האלה שמחו שישוע איתם בזמן שבירך אותם, מרפא אותם, לשחרר אנשים לחופשי, ומספקים את צרכיהם: אבל הם לא היו מוכנים לשנות את נקודת המבט שלהם או את סדרי העדיפויות שלהם. בקצרה, רובם מעולם לא התחרטו באמת. ישוע ידע זאת: וכישלונם לעשות זאת היה בעל השלכות נצחיות.

אחר כך החל להוקיע את הערים שבהן נעשו רוב מעשיו האדירים, כי הם לא חזרו בתשובה. “אוי לך, חורזין! אוי לך, בית סיידה! כִּי אִם נַעֲשִׂים אֶת הַגִּבּוֹרִים בְּצוֹר וּבְצִידוֹן אֲשֶׁר נַעֲשִׂים בְךָ, הם היו חוזרים בתשובה מזמן בשק ובאפר. אבל אני אומר לך, זה יהיה נסבל לצור ולצידון ביום הדין מאשר לך. אַתָה, כפר נחום, המרוממים לשמים, אתה תרד להאדס. כי אם נעשו בסדום המעשים החזקים שנעשו בך, זה היה נשאר עד היום הזה. אבל אני אומר לך שזה יהיה יותר נסבל לארץ סדום, ביום הדין, מאשר בשבילך.” (Mat 11:20-24)

אבל אנא שימו לב שהנושא המכריע כאן לא היה גם חוסר ההבנה שלהם את ישוע’ הוֹדָעָה, וגם לא ההתנהגות הרעה שלהם. באותו שלב, גם לתלמידים שנשארו עם ישוע היה מעט (אם בכלל) מושג מה ישו’ מדברים על 'האכלה'’ עליו, או לתת את חייו למען העולם, התכוון למעשה (Mt 16:21-23; Lk 18:31-34). והתנהלותם שלהם עדיין השאירה הרבה מה לרצוי (Mk 9:33-34; Mk 10:13-14; Mk 14:50, Mk 14:66-72). אבל למרות חסרונותיהם, הם שוכנעו שישוע הוא 'המשיח', בנו של אלוהים חיים’ וכי היו לו 'דברי חיי נצח'.’ בגלל זה, הם היו מחויבים לעקוב אחריו. (Jn 6:68-69).

חרטה אמיתית היא מחויבות ללכת בעקבות ישוע; ולשנות את הדרך בה אנו חושבים ומתנהגים, כך שנוכל להיות יותר ויותר דומים לו בהסתכלות ובהתנהגות שלנו. כל דבר פחות הוא זיוף מסוכן.

חזרה לסיכום

איך ישוע מתמודד עם החטא

ראינו כיצד ישוע העלה בכוונה את רמת ההתנהגות המצופה מתלמידיו, בסופו של דבר אומר להם שהם צריכים “להיות מושלם, כמו שאביך שבשמיים מושלם” (Mt 5:48). עם זאת, הוא היה מזלזל באלה שטענו שהם כבר טובים מספיק (Lk 18:9-14). כמו כן, ציינו שיוחנן מכיר באפשרות של חטא תוך שהוא מרגיע אותנו שמי שמבקשים ללכת בעקבות ישוע יכולים לדעת סליחה מתמדת וחופש מתחושת גינוי וכישלון. האם זה תואם את ישוע’ מסר ודוגמה משלו?

חזרה לסיכום

ישוע סולח לחטא

אחת מתכונותיו של ישו’ המשרד שהכי פגע בממסד הדתי היה נכונותו לסלוח על חטאיהם של אנשים. הם הכירו בכך כתביעה לאלוהות ('מי יכול לסלוח על חטאים מלבד אלוהים בלבד?’ – Mk 2:7). אבל למרות הסיכון לעצמו, ישוע מיהר להכריז על סליחתו.

הגיעו ארבעה אנשים, נושא אליו משתק. כשלא יכלו להתקרב אליו בשביל הקהל, הם הסירו את הגג שבו הוא היה. כשהם שברו את זה, הם הורידו את המחצלת שעליה שכב המשותק. יֵשׁוּעַ, לראות את אמונתם, אמר למשותק, “בֵּן, חטאיך נסלחים לך.” (Mar 2:3-5)

אבל ישבו שם כמה מהסופרים, והיגיון בלבם, “למה האיש הזה מדבר לשון הרע ככה? מי יכול לסלוח על חטאים מלבד אלוהים בלבד?” (Mar 2:6-7)

מיד ישו, תופס ברוחו שהם חשבו כך בתוך עצמם, אמר להם, “למה אתה מנמק את הדברים האלה בליבך? מה שקל יותר, לספר למשותק, 'החטאים שלך נסלחים;’ או לומר, 'לְהִתְעוֹרֵר, ותרים את מיטתך, וללכת?’ אבל כדי שתדעו שלבן האדם יש סמכות עלי אדמות לסלוח על חטאים” -אמר למשותק- “אני אומר לך, לְהִתְעוֹרֵר, לקחת את המחצלת שלך, ולך לביתך.” (Mar 2:8-11)

ישוע אפילו סלח על חטאים שדינם מוות על פי ההלכה היהודית. לִרְאוֹת Lk 7:37-50 & Jn 8:3-11.

חזרה לסיכום

מה היה ישו’ יחס לעבירות חוזרות?

כבר ציינו שהיו מקרים שבהם ישוע אמר לאנשים 'אל תחטאו יותר'’ (Jn 5:14 & Jn 8:11). אבל האם זה אומר שהוא לא היה מוכן לתת להם הזדמנות נוספת? קחו זאת בחשבון:

אז בא פיטר ואמר לו, “אָדוֹן, כמה פעמים אח שלי יחטא בי, ואני סולח לו? עד שבע פעמים?” אמר לו ישוע, “אני לא אומר לך עד שבע פעמים, אבל, עד שבעים כפול שבע.” (Mt 18:21-22)

ישוע עקב אחר כך עם המשל על המשרת הבלתי נסלח(Mt 18:23-35), מסתיים במילים, “כך יעשה לך גם אבי שבשמים, אם לא תסלח כל אחד לאחיך מלבבך על מעשיו.” (Mt 18:35). המשל משווה את אלוהים למלך, שנשללו ממנו סכום כה עצום שוודאי הצטבר במשך תקופה ארוכה מאוד, עם משרת חייב סכום הרבה יותר קטן. ישוע אומר למעשה, "אבי סבל איתך הרבה יותר ממה שאתה יכול להיות אי פעם עם אחיך. זה סטנדרט הסליחה שלו כלפיך; אז אתה חייב לעשות את אותו הדבר.’

אבל יש כאן אזהרה. גם ישוע אמר:

לְהִזָהֵר. אם אחיך יחטא נגדך, לנזוף בו. אם יחזור בתשובה, לסלוח לו. אם יחטא בך שבע פעמים ביום, ושבע פעמים חוזר, אומר, 'אני חוזר בתשובה,’ אתה תסלח לו.” (Luk 17:3-4)

סביר מאוד שזאת הייתה האמירה שפטרוס ציטט בחזרה לישוע. יֵשׁוּעַ’ התגובה היא לומר שאין מגבלה מספרית יעילה: אבל אימרה זו מעידה גם על מקומה של תשובה בזה. אם אדם מבצע שוב ושוב את אותה עבירה, הדבר מטיל ספק באמיתות חזרתו בתשובה. אבל ישו’ ההוראה לנו היא שעלינו לקבל את דבריהם כראוי ולסלוח. אנחנו לא מוסמכים לשפוט את ליבם: אבל אלוהים יכול וישפוט גם את ליבם וגם את ליבנו.

“אל תשפוט, כדי שלא תשפטו אותך. כי בכל שיקול דעת אתה שופט, אתה תישפט; ובכל מידה שתמדדו, זה יימדד לך. מדוע אתה רואה את הכתם אשר בעינו של אחיך, אבל אל תתחשב בקורה שבעין שלך? “(Mat 7:1-3)

חזרה לסיכום

מה לגבי יחסו לתלמידיו’ חטאים?

אם נסתכל על התלמידים בזמן שישוע היה איתם, הם היו רחוקים מלהיות מושלמים. הם התווכחו ביניהם מי הכי גדול (Mk 9:33-37). ג'יימס וג'ון ניסו להערים על ישוע לתת להם את שני המיקומים הראשונים (Mk 10:35-45). אותם שניים רצו להפיל אש משמים כי לא התקבלו בברכה בכפר שומרוני (Lk 9:51-56). הם אמרו לאמהות להפסיק להציק לישו עם ילדיהם; מה שבאמת הרגיז את ישו (Mk 10:13-16). אחרי שירות של יום, ישו ישן בסירה במהלך סערה; והם האשימו את ישוע בכך שלא אכפת לו אם הם טבעו (Mk 4:33-38). פיטר הפך לשופר וירטואלי של השטן בשלב מסוים (Mt 16:21-23). הוא התרברב שלעולם לא ינטוש את ישוע (Mk 14:27-31) ו, זמן קצר לאחר מכן, כולם עשו זאת (Mk 14:50). פיטר אפילו קילל, נשבע והכחיש שאי פעם הכרת אותו (Mt 26:69-75).

ישוע לא היסס להתעמת עם נושאים אלה כאשר וכאשר התעוררו. אבל, לאחר שנזף בהם, הוא מעולם לא החזיק את זה נגדם. וזה, למרות הכישלון של פיטר, ישוע עדיין מינה אותו להנהיג את התלמידים (Lk 22:31-32; Jn 21:15-19).

חזרה לסיכום / תמשיך לקרוא…